הפינגווין המלכותי
הפינגווין המלכותי הוא אחד מסוגי הפינגווינים הגדולים, ולמעשה השני בגודלו במשפחת הפינגוויניים, לאחר הפינגווין הקיסרי.
פינגווינים מלכותיים נמצאים בקצוות הצפוניים של אנטארקטיקה, ארץ האש, איי פוקלנד ואיים אחרים באזור, בעלי אקלים מתון יחסית.
גובהו של הפינגווין המלכותי כ-70 עד 100 ס”מ, משקלו כ-11 עד 16 ק”ג ובהשוואה לפינגווין הקיסרי הוא צבעוני יותר (החל מגיל 3 לערך, עד אז הניצוי חום), ומקורו ארוך יותר.
הפינגווינים מונוגמיים, ומנהלים זוגיות למופת.
הפינגווין המלכותי הוא אחד משני מיני פינגווינים שאינם בונים קנים, אלא דוגרים על הביצים בין רגליהם. הנקבה מטילה ביצה אחת. הגוזלים בוקעים לאחר כ-54 ימים, ונעשים עצמאיים בגיל 14–16 חודשים.
גודל האוכלוסייה של הפינגווינים המלכותיים מוערך כיום על 2.23 מיליון פרטים.
הפינגווין המלכותי ניזון בעיקר מדגים קטנים ודיונונים, אך גם מזואופלקנטון וסרטנים. הפינגווינים צדים בקבוצות, וכמו מיני פינגווינים גדולים אחרים, הם יכולים להישאר תחת המים לפרקי זמן ממושכים. פינגווינים ממין זה מסוגלים לשחות 350 ק”מ ולצלול לעומק של כ-100 מטרים (ואף 300 מ’) כדי להביא מזון, אך לאחרונה נראה כי גם זה לא יספיק.
התחממות כדור הארץ והשפעתה על הפינגווין המלכותי
מקור המזון העיקרי של הפינגווינים המלכותיים הוא דגים קטנים שמתרכזים באזור שנקרא “הרכס האנטרקטי” (Antarctic Convergence) – שם מים קרים מאנטרקטיקה פוגשים במים החמים יותר הבאים מצפון. המפגש הזה יוצר עלייה של מי עומק לכיוון פני הים, מפזר את הנוטריינטים המצויים במים וגורם לשפע של בעלי חיים להתקבץ שם. הרכס האנטרקטי מקיף את הקוטב הדרומי.
שינויי האקלים והעליה בטמפרטורת האוקיינוסים גורמת לרכס האנטרקטי כולו, ויחד איתו לדגים החיים בו, לנוע דרומה. וכך נאלץ הפינגווין המלכותי לנדוד אף הוא דרומה בעקבות הדגים המהווים את עיקר מזונו. אלא שהאזורים הדרומיים יותר אינן מתאימים לקינון, וכאן הבעיה.
הפינגווינים מטילים את ביציהם על האדמה, וצדים דגים בים. אף כי הם מסוגלים לשחות כ-350 קילומטר לכל כיוון כדי למצוא מזון ולהביא אותו לצאצאיהם על החוף, גם ליכולת השחייה שלהם יש גבול. בנוסף, האפרוחים נאלצים לצום כאשר הם מחכים להוריהם. ככל שאתר המזון העיקרי רחוק יותר, כך האפרוחים צמים זמן רב יותר, והסיכון לחייהם גדל. מעבר למרחק מסוים, ההורים אינם יכולים עוד לכלכל את צאצאיהם, והמושבה אינה מסוגלת להתקיים. ולכן, אם לא ימצאו איים מתאימים סמוך לאזורי הטרף החדשים, הפינגווינים המלכותיים פשוט ייכחדו.
אגב, הפינגווינים אינם היחידים הצפויים לסבול מנדידת הרכס האנטרקטי דרומה, אך משום שהם זקוקים לאדמה יבשה ונקייה מקרח כדי לקנן, וזו נדירה כל כך באזור הקוטב הדרומי, הפגיעה בהם קשה במיוחד.
אז מה עושים?
כפי שכבר נאמר, הפינגווינים המלכותיים אינם מסוגלים לקנן על הקרח, דבר שמגביל את האפשרויות שלהם.
הערכות מדענים מאירופה ומארצות הברית, אשר בנו מודל שחוזה את יכולתן של מושבות הפינגווין המלכותי להתמודד עם התחממות האוקיינוסים אינה מעודדת: אם המצב הנוכחי ימשיך, עד סוף המאה כמחצית מהפינגווינים יאבדו לחלוטין את שטחי המחייה שלהם, ועוד 20 אחוזים יוכלו לשמור עליהם אך ייאלצו לשחות מרחק רב מאוד בשביל למצוא מזון, דבר שיפגע ביכולת ההתרבות שלהם ובסיכוי של האפרוחים לשרוד.
הממצאים, אומרים החוקרים, מדגישים את החשיבות שבפעולה מידית, שכן לפי המודל, לא מעט מהפינגווינים חיים במושבות הנמצאות “על הגבול”: בתרחישים הקיצוניים של שינוי האקלים הן ייעלמו, אבל אם הטמפרטורות יהיו רק קצת יותר נמוכות חלקן יצליחו לשרוד.
לכן יש לנקוט כבר עכשיו בפעולות שימור יעילות, וחשוב עוד יותר, פעולות מתואמות באופן גלובלי נגד התחממות כדור הארץ.
אוהבים פינגווינים? הצטרפו אלינו לניו-זילנד. למידע נוסף על טיולי “חבלי ארץ” לניו זילנד
בואו לטייל עם “חבלי ארץ” ביעד המבוקש – טיול לאיסלנד
גלו עוד על טיולים מאורגנים בתאריכים קרובים – הטיולים הקרובים
לחזרה לדף הבית – חבלי ארץ טיולים מאורגנים
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
