הרמוניה של אדריכלות וטבע בלנזרוטה שבאיים הקנריים

לנזרוטה הוא האי המזרחי ביותר מבין האיים הקנריים ויש האומרים שהוא היפה והמסתורי מבין כל שבעת האיים. נופיו של לנזרוטה שונים לחלוטין מכל שאר האיים. יש בו גיאולוגיה יוצאת דופן, דיונות גדולות לצד נופים ירחיים ייחודיים, כ-300 לועות געשיים (רובם כבויים) ושדות לבה נרחבים. האי כמעט חסר משקעים, אך ענבי היין הגדלים בו הם אולי הטעימים ביותר בעולם. ומזג האוויר? אביבי בכל ימות השנה.

 

צילום: Lviatour [CC BY-SA 3.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)]

 

על רקע נופיו וחופיו השחורים של לנזרוטה צולם סרטו המוכר של הבמאי הספרדי הנודע אלמודובר ״חיבוקים שבורים״. לכאן בורחים לנה (פנלופה קרוז) ומתיאו בלנקו (ליואיס אומאר) לאחר שמתגלה הרומן ביניהם, רומן שהם מנהלים בעת צילום סרט במשותף ונחשף בפני מפיק הסרט, שלנה היא פילגשו. בחופי לנזרוטה בעלי אדמת הבזלת השחורה אליהם נמלטים השניים לחופשה, הם נקלעים לתאונת דרכים שבה מתה לנה ומטיאו מאבד את מאור עיניו. רגע קולנועי מצמרר ובלתי נשכח.

 

מתוך הסרט “חיבוקים שבורים” של אלמודובר

 

סזאר מנריקה

אבל יש כאן דבר אחד נוסף שלא תמצאו בשום מקום אחר – עבודתו והשראתו של האדריכל והאומן המקומי סזאר מנריקה (César Manrique) שתיכנן ועיצב, הלכה למעשה, את חזות האי כולו.

מנריקה, שנולד בארסיפה, עיר הבירה של לנזרוטה, בשנת 1919 החל את דרכו כצייר. הוא היה אחד מחלוצי האמנות המופשטת בספרד, יצר דיאלוגים אמנותיים עם פיקאסו ומאטיס, עבד עם דיאז, ושימש השראה לאמנים מאוחרים ממנו, כמו סלבדור דאלי.

בשנות השישים הציג מנריקה בתערוכות אישיות או קבוצתיות בספרד, גרמניה, אנגליה, שוודיה, איטליה, אוסטריה, ברזיל, יפן, ארה”ב ופינלנד. עם שובו ללנזרוטה הפסיק להגדיר את עצמו כצייר והחל ליצור יצירות רב תחומיות המשלבות ציור, פיסול, אדריכלות, אקולוגיה, שימור, ייעוץ בנייה, תיכנון עירוני וארכיטקטורה של נופים וגנים. את כל אלה כינה בשם “השפה האישית שלי”.

מנריקה תיכנן את יצירותיו לפי המיקום בו הוא התכוון להציבן ולפי החומרים מהם יעוצבו – ולכן פסליו ומבניו שונים זה מזה. הוא הקפיד להשתמש בחומרים “נוחים ונכונים” (ready made): ספינות טרופות (מתכת ועץ), אדמה, יצירות הטבע, עצים, החומר הגעשי ויצירות הנוף הטבעיות ועוד. הוא ‘ניצל’ את הסביבה, כמו למשל במוביילים שלו, המכונים על ידו “משחקים של הרוח” – בהם הוא מנצל את הנוף ואת הרוח, ואלו הופכים לחלק בלתי נפרד מהיצירה. הוא ביקש ליצור שיווי משקל בין הטבע הוולקני הצוהל לבין האמנות המפרשת אותו.

הדגש העיקרי בעבודותיו של מנריקה הוא בהיבט החיצוני של האי והמודעות האקולוגית. הוא ביקש להפסיק להרוס בתים מסורתיים כדי לבנות בתים מודרניים, להפסיק את השימוש בחומרים חדשים (כמו אלומיניום) ולחזור להשתמש בחומרים המקומיים והטבעיים.

למנריקה הייתה השפעה רבה על תקנות התכנון על לנזרוטה בעקבות הכרתו בפוטנציאל התיירותי של האי. מכאן מתאפיין האי בהיעדר מלונות רבי קומות באי, צביעה של כל הבתים בלבן בוהק ותריסים בכחול וירוק בלבד.

אותותיו ניכרים באופן מרשים כמעט בכל אתר באי לנזרוטה.

בית הר הגעש של סזאר מנריקה (טארו דה טחצ’ה)

זה היה ביתו ומקום מושבו של סזאר מנריקה בשנים 1968-1988, אותו בנה לאחר שובו ללנזרוטה. הבית משתרע על 3,000 מ’ והוא ממוקם בשדה לבה גדול שנוצר בעקבות סדרה של התפרצויות געשיות בשנים 1730-1736. סגנן הבניה משולב באופן יוצא דופן בסביבה הטבעית. שדה הלבה הוא קומת המרתף של הבית. הבועות הוולקניות הגדולות משמשות כחדרי מגורים, והן מקושרות ביניהן בתעלות המאפשרות מעבר אדם.

בקומת הקרקע שמעליה מוצגות היום עבודותיו של מנריקה לצד הנוף הלנזרוטי, הממוסגר בחלונות, דלתות ופתחים שקוראים למבקר מבחוץ להציץ פנימה, ולמבקר בפנים להסתכל אל החוץ, אל השמים, אל הקומה שמעל.

 

צילום: https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Taro_Tahiche_(2002).JPG

 

הבית נתרם על ידי מנריקה לשלטונות, ומשמש כיום כמקום משכנה של קרן סזאר, שממשיכה במורשתו של מנריקה והעלאת המודעות לשימור ההיסטוריה של לנזרוטה והאיים הקנריים בכלל.

גן הקקטוסים (Cactus garden)

זהו גן מרהיב שנבנה על ידי מנריקה בגואטיזה, ומהווה לדעת רבים את גולת הכותרת של יצירתו. בגן, הנטוע על טרסות בתוך מכתש וולקני ששימש בעבר כמחצבה, כ-1300 זני קקטוסים (כ-50% מהזנים הקיימים בעולם) וכ-9,000 מיני צמחים אחרים. הקקטוסים גדלים ומתפתחים היטב באקלים החם והצחיח של לנזרוטה, והסיור ביניהם קסום – קקטוסים בכל הגדלים ומכל המינים, מגוון לא רגיל של צתורות וצבעים, ובכל עונה יהיו גם כמה וכמה סוגים בפריחה. חוויה של ממש גם למי שאינו חובב בוטניקה. ולצד כל אלה – בית קפה מרשים במיוחד.

 

Image by lapping from Pixabay

 

המנהרות הוולקניות

Jameos del Agua ו-La Cueva de los Verdes הן שתי מנהרות וולקניות, שנוצרו בתוך מגלש של לבה בעת התפרצות הר קורונה (Corona). במקומות אחדים קרסו המנהרות באופן שאיפשר ל הכנס לתוכן ולהכירן מבפנים. מנריקה הכשיר את המנהרות לביקורי קהל כשהוא מותיר בתוכן חלקים טבעיים (אגם, צמחיה טבעית ואנדמית, מיני חי אנדמיים כמו הסרטנים העיוורים-לבקנים ועוד), ולצידם – כדי להדגיש את הקיים – חלקים מלאכותיים כמו מדרגות לולייניות היורדות על המפולת, אודיטוריום למוסיקה, הבריכה הגדולה ועוד. זהו מסע דרך מגלשת הלבה אל בטן האדמה – חוויה יוצאת דופן ומרהיבה.

 

צילום: Jameos del Agua |Image by lapping from Pixabay

 

צילום: La Cueva de los Verdes | צילום: https://www.pexels.com/@hinrich-oltmanns-53938

 

מצפה Mirador del Rio

זהו הפרוייקט הסביבתי הגדול הראשון של מנריקה. המצפה תוכנן ונבנה כולו באלמנטים מעגליים ממש בתוככי הר דה פאמארה (Risco de Famara). הצופה מוכנס למצפה כמו אל רחם, ושני החלונות הענקיים הם כשתי עיניים – דרכם נצפה הנוף, הכולל את שולי לנזרוטה, נופי געש, את מתלולי בזלת, חופי חול שחור, מכרות מלח עתיקים ואת האוקינוס עד לאופק, כולל האיים הקרובים שבינם לבין לנזרוטה מפרידה רצועת ים צרה המכונה “אלריו”, הנהר.

צילום: https://commons.wikimedia.org/wiki/File:MiradorDelRio-Graciosa.jpg

 

מרכז המבקרים הפארק הלאומי טימאנפאיה (Timanfaya)

נופים געשיים תמצאו בכל רחבי לנזרוטה, אבל המרשימים מכולם נמצאים בפארק טימאנפאיה  שבדרום-מערב האי. בפארק הר געש פעיל, אליו ניתן להגיע ברכיבה על גמלים, גייזרים מקיטור, ועוד.

 

צילום: Image by neufal54 from Pixabay

 

ואם לא די בכל אלה – מנריקה תכנן ובנה כאן מרכז מבקרים מרשים במיוחד, בו מודגם, בין היתר, שימוש בחום כדור הארץ לבישול או לשריפה (הטמפרטורות בעומק של 13 מטר מתחת לאדמה מגיעות לכ-600 צלזיוס!). אחת האטרקציות המרתקות באי.

 

צילום: Image by Leon Castillo from Pixabay

 

וישנם כמובן גם האנדרטה לאיכרים – יצירה קוביסטית המורכבת ממכלי מים ישנים; מוזיאון החיים הכפריים שבנה מנריקה, ובו סדנאות בקרמיקה, קליעת סלים ופיסול בעץ; מוזיאון סזאר בביתו של האומן במחוז החקלאי הרייה, שם חי בשנותיו האחרונות (ובו תוכלו להכיר גם שיטת גידול ייחודית בעולם לגפני יין), ועוד, ועוד.

 

צילום: Image by Bernd Hildebrandt from Pixabay

 

סזאר מנריקה הותיר חותם אדיר על תפיסת העולם שבאי. הוא תיכנן אתרים מרהיבים, שבהם האדריכלות משתלבת בטבע הפראי והופכת אותו לגן עדן לחובבי אמנות, בלי לפגוע בנוף הייחודי.  הנגיש בדרך מרהיבה את הטבע לבני אדם וסחף אחריו אמנים מקומיים רבים אל תוך הרעיון של הנגשה ושימור.

מנריקה הלך לעולמו ב-1991, לאחר שהקדיש את חייו לאי שבו נולד, וגילה מחדש את יפי הנוף והתרבות של לנזרוטה. הודות לנחישותו ומקוריותו, השתמרה במקום אדריכלות ייחודית ואותנטית, המקיימת הרמוניה נפלאה אדריכלות לטבע.

 

רוצים לראות במו עיניכם? הצטרפו אלינו לאיים הקנריים. למידע נוסף על טיולי “חבלי ארץ” לאיים הקנריים

עם “חבלי ארץ” לאיסלנד

יעדים נוספים של “חבלי ארץ”

לביקור באתר הבית

הצטרפו אלינו גם בפייסבוק


שיתוף