איפה הם, היערות של איסלנד?

רק 1.3% משטחה של איסלנד מיוערים.

זהו נתון מפתיע בהתחשב במשקעים המרובים באי, בכמויות המים הרבות והמפלים האדירים.

לשם השוואה, בישראל, שהאקלים בצפונה ים תיכוני בדרומה צחיח ואף מדברי, השטח המיוער מגיע ל-6%.

ואכן, הנוף המדברי של איסלנד שונה מכל נוף אחר בסביבה הקרובה – ארצות סקנדינביה, רוסיה, קנדה והשכנות הנוספות. בכל הממלכה האקולוגית האזורית, זו של השליש העליון של כדור הארץ (מלבד הקוטב) שולטים היערות רחבי הידיים.

 

מפת אזורים מיוערים באירופה | חבלי ארץ
אזורים מיוערים באירופה | המפה לקוחה מכאן: https://www.mapsofworld.com/europe/thematic/countries-by-forest-area.html

 

ולמרות כל זאת, איסלנד ברובה המכריע – מדברית.

 

תמונת נוף מדברי באיסלנד
נוף מדברי באיסלנד | צילום: שרון סער

 

כיצד נעלמו היערות של איסלנד?

לא תמיד היה זה מצב הדברים. מדענים יודעים לומר היום כי עד לפני כאלף שנים, כאשר איסלנד יושבה לראשונה, היו 25%-40% משטחה מיוערים, “מן ההר אל החוף”, בעיקר בעצי שדר. אז מה קרה?

רוב העצים שהיו באיסלנד אבדו לפני יותר מאלף שנים, כשמתיישבים ויקינגים שהגיעו לאיסלנד החלו לכרות את היערות. הויקינגים השתמשו בעץ כחומר גלם לבניה, ליצירת פחמים לנפחיות ולהסקה ופינו את מקום היערות לטובת גידולי חציר ושעורה וכדי לפנות מקום לאדמת מרעה. כל ניסיון להתחדשות טבעית של היערות (כפי שקורה בד”כ במערכות אקולוגיות שניזוקות) – חוסל בעודו באיבו, על ידי עדרי הכבשים המלחכות כל פינת עשב.

רוב העצים נעלמו מהאי תוך 300 שנים, ותוך כדי כך נהרסה לחלוטין המערכת האקולוגית של איסלנד.

תופעת המידבור באיסלנד

ההתפרצויות הגעשיות במאות השנים שלאחר מכן פיזרו באי שכבות עבות של חומרים וולקניים. האפר אמנם עשיר בחומרים מזינים, אך לא מסוגל לשמר מים והרוחות העיפו אותו ממקום למקום. כתוצאה מכך נוצר מדבר ב-40% משטחה של איסלנד.  הבעיה, כאמור, אינה העדר משקעים, אלא צחיחות של הקרקע, ולכן המדבר האיסלנדי מכונה “מדבר רטוב”.

לאחר חיסול היערות לא היה עוד מה שיחזיק את הקרקע, והאדמה שינתה את פניה, תרתי משמע. האפר הוולקני, שבעבר הזין את האדמה, היום מקשה על צמחים להיאחז בקרקע ובאופן פרדוקסלי מהווה מעין שכבת ‘הגנה’ מפני עצים.

היעדר העצים מצד אחד, והאפר והסלעים הוולקניים שיורקים הרי הגעש מצד שני, גורמים לשחיקה קשה עוד יותר של האדמה הבזלתית. חקלאות היא משימה כמעט בלתי אפשרית, ודבר אינו מפריע לרוחות החזקות לחולל סופות חול שמזיקות עוד יותר לאדמה, ואפילו מקלפות את הצבע ממכוניות. קושי נוסף המעורר העדר העצים נוגע לשאיפה האיסלנדית (כמו מדינות אחרות בעולם) להקטין את פליטת גזי החממה (שהעצים למעשה מקזזים אותה במידת מה).

 

תמונת אדמה צחיחה באיסלנד
אדמה צחיחה באיסלנד | צילום: יוסי בן עמי

 

יערנות באיסלנד

אז מה עושים?

לאור מודעות גוברת לנזקים הרחבים של היעדר הייעור, נעשים מאז ראשית המאה העשרים מאמצים נרחבים להחזיר את הטבע לקדמותו.

מדובר בתהליך ממושך, איטי ומורכב, אשר נראה כמעט אינסופי. לאחר מאה שנים של מאמץ עיקש ושתילה של 3 מיליון עצים רק בשנים האחרונות, התוספת הכוללת לשטח המיוער הינה חצי אחוז בלבד. אפילו במדינה קטנה כמו איסלנד, כמה מיליוני עצים בשנה הם רק טיפה בדלי.

למה זה כל כך מסובך?

משרדי השירות לשימור הקרקע של איסלנד ממוקמים בגונרס הולט, מקום בו מצויה אחת החוות העתיקות ביותר באיסלנד, בין הבירה ריקייאוויק להֶקְלָה, אחד מהרי הגעש הגדולים ביותר באיסלנד. החווה וחלק גדול מהאזור מסביבה נקברו בסופת חול אדירה ב-1882, כאשר רוח עזה נשבה קרוב לשבועיים, קרצפה את האדמה והשמידה את כל הצמחייה. מאז שנות ה–20 של המאה הקודמת, משמשת החווה כמעבדה לשיפור את הקרקע וגידול צמחייה.

התהליך מתחיל בדרך כלל בעשבים אשר צומחים במהירות ויכולים לייצב את הקרקע (מדובר בד”כ בעשבים שמקורם בצפון אירופה). לאחר מכן שותלים תורמוס, והעצים נוספים רק בשלב מאוחר יותר.

 

שתילת העצים הצעירים מתחילה בבחירת האתר, כאשר המטרה היא למצוא אתרים שבהם האדמה עשירה יותר. בהתאם למיקום שנמצא – בוחרים את סוג העצים, וגם כאן קיימת שורה ארוכה של שיקולים. 30% מהנטיעות הן של השדר, שהיה הנפוץ ביותר באי לפני השמדת היערות. עץ זה צומח באדמה דלה, ואף שהוא גדל לאט מאוד, בסופו של דבר הוא מעניק מקלט למינים אחרים.

 

תמונת יער נטוע באסבירגי, איסלנד
יער נטוע באסבירגי, איסלנד | צילום: שרון סער

 

אחת הבעיות בהן נתקלו האיסלנדים היתה העדר התאמה של המינים המסורתיים בשל שינויי האקלים שחלו באי במשך מאות השנים האחרונות. באזורים מסויימים בהם נשתלו עצי השדר הם לא מצליחים לצמוח ופשוט גוססים. לא היה מנוס משתילת זנים אחרים.

אלה מיובאים לאיסלנד מאלסקה כזרעים (לא ניתן לייבא לאיסלנד עצים בוגרים). בעת בחירת הזנים יש להביא בחשבון, בין היתר, את התמודדותם של העצים עם מזג האוויר האיסלנדי בחודשי החורף ובחודשי הקיץ, וכן את עמידותם לשינויים פתאומיים בטמפרטורה ולבצורת. דוגמה לשיקול נוסף – באיסלנד היו שמחים, למשל, לשתול צפצפות, אבל כבשים (בעל החיים הנפוץ באיסלנד) אוהבות מאוד צפצפות ולכם הסיכויים שלהם לשרוד – נמוכים במיוחד.

את הזנים הנבחרים מגדלים בחממות באיסלנד עד לשלב בו ניתן לנטוע אותם באדמה. בדרך כלל מדובר בעצים שהצמיחה שלהם מהירה יחסית, ולכן הם יעילים יותר כאמצעי להמרת פחמן. אך כל דבר באיסלנד גדל באטיות. לשם דוגמה: עצי אשוחית שנשתלו באיסלנד לפני כ-80 שנה הגיעו לגובה של 15 מ’, בזמן שבאלסקה (ארץ המקור שלהם) היו מגיעים בתקופה זהה לגובה 45 מ’ ללא כל קושי.

אף כי איש אינו מצפה שרבע משטחה של איסלנד יכוסה שוב ביערות, בקצב הצמיחה האיטי ובגודל המשימה, ההערכה המקצועית היא שיידרשו 150 שנים כדי לייער 5% משטחה של המדינה.

 

 

יערות באיסלנד

היער הגדול ביותר באיסלנד הוא Hallormsstaðaskógur, המצוי בחלקו המזרחי של האי. בבסיסו זהו יער קטן שניצל מגרזני הויקינגים, והחל משנת 1905 זכה להגנת החוק. במשך השנים נשתלו סביבו עצים רבים אחרים ושטחו הכולל כיום כ-2000 דונם. היער מוקף הרים המגנים עליו מפני רוחות, מזג האויר באזור נוח, וניתן למצוא בו מסלולי טיול ואטרקציות רבות נוספות.

 

יער Hallormsstaður
יער Hallormsstaður | התמונה לקוחה מכאן: By Christoph L. Hess [CC BY-SA 3.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], from Wikimedia Commons
  

למידע נוסף על איסלנד

יעדים נוספים של “חבלי ארץ”

לביקור באתר הבית

הצטרפו אלינו גם בפייסבוק

https://goo.gl/oNZnLt

 

שיתוף